 |
האתר להנחלת מורשתו של מוטה גור |הגות צבאית| |העמותה| |ביוגרפיה| |שונות| |פילוסופיה |מדינית| |תפיסה ביטחונית| |מגע אישי| |ספרים| |צור קשר| | עמוד הבית | |
 |
|
| ||||
מוטה גור --> מגע אישי --.> מכתבי תנחומים 24.4.95 לריטה ולמשפחת גור היקרה, במשך שנים הכרתי את מוטה, עוד מתקופת שירותי בצנחנים ולאחר מכן נפגשו צרכנו במערכות הפוליטייות במפלגה ובכנסת . אני עדיין מסרב להאמין שמוטה איננו איתנו עוד. ידי וליבי לא יכלו לכתוב שורות אלו עד שחלפו ימים אחדים. מוטה חי בתוכי ולא אוכל לשכוח את חיוכו הכובש, אתיושרו האישי והאינטלטואלי, את עמידתו ללא חת על דעותיו ועל השקפותיו שלא ידעו תעתועים ושינויים כאשר חשב שהדבר צודק ומחויב המציאות. עבדתי עם מוטה בתקופות קשות של לחצים וקשיים ויכולנו להכיר איש את רעהו לפני ולפנים. ראיתי את דביקותו במטרה, את מאמציו להצליח ולהשיג את המשימות שנוצרו בפנינו, ראיתי אדם! מוטה המסור, האנושי, מוטה שידע לנווט ולהציג יעדים ולרתום את כולם וביחד לקראת המטרות. אין לי ספק שאילו ניתנה לו ההזדמנות לעמוד בראש המדינה והחברה, היינו כיום צועדים במסלולים אחרים ושונים. התברכתי לעבוד במחיצתו של מוטה ואני מודה על כך שזכיתי להכיר אדם כמוטה, זכיתי אישית, לכך שלמדתי הרבה וניהנתי לפעול עימו ועל פי צרכו. כל אלה ימלאו את תוכן חיי לעד. כך אזכור את מוטה וכך זכרו לא ימוש מליבי. אני יודע שאין בבמילים אלה כדי לנחם את האובדן ועל חדלון קיומו של אדם. אולם, הרגשתי צורך עז לכתוב לכם ולהביע את תנחומי ואת רחשי ליבי ולבכות יחד איתכם את גודל האבידה שלכם כמשפחה ושל כולנו כחברים, כמדינה וכחברה. אולי יש במילים אלה כדי לחזק או לעודד את רוחכם. יהי זכרו ברוך לעד. שלכם בנאמנות משפחת גור הנכבדה, אני אזרח מן השורה אשר העריך וכבד את מרדכי מוטה גוןר האדם, הלוחם, הסופר, איש האשכולות והמידנאי, ואני שולח לכם את תנחומי על מותו ללא עת של אדם יקר זה. כשבועיים לפני מותו קראתי את ספרו "פלוגה ד'" ומיד עם סיימי לקרוא ספר זה, קראתי את ספרו של אלי לנדאו "ירושלים לנצח". קראתי בצמאון את ספרו של מוטה (אני מקווה שאינכם נפגעים מכך שאני מזכיר את שמו המקוצר, הן בשם זה היה ידוע גם כשהיה רמטכ"ל צה"ל וגם כחבר כנסת ושר בממשלת ישראל) ומאד הזדהתי מתוכן לבו כי הוא דיבר אל ליבי. בתקופה המיוחסת בספר, שרתתי כקצין בחטיבת גולני וגם השתתפתי בפשיטה לא-סבחה ותאור הקרב בספרו, העלה בי נשכחות. התרשמתי מאוד מדאגתו לחייליו ומחוסר הפשרות באמוני פלוגתו, הקניית חינוך לחייל כאדם, כלוחם ואהבת הארץ. מוטה שימש דוגמא מאלפת לחייליו כשהוא דורש מעצמו אותו מאמץ ואולי יותר מאשר דרש מאנשיו, בחינת "נאה דורש נאה מקיים" . מוטה הטביע ביתר שאת את המושג "אחרי" שעליו חונכנו ולחמנו. כאמור, מיד עם סיום קריאת ספרו "פלוגה ד'", קראתי את ספרו של אלי לנדאו בו נוטל מוטה חלק נכבד בספור הקרות בירושלים ובמהלכם. זכות גדולה התגלגלה לידייו של מוטה וזכה הוא לשחרר את ירושלים העתיקה ולהכנס ראשון אל הכותל המערבי. א קריאת הספר הזה (שני הספרים נקראו על ידי תוך שבועיים) סימתי ביום חמישי בשבוע, שלשה ימים לפני פטירתו ל מוטה. וכאשר שמעתי בשעה 08:30 של בוקרו של יום ראשון (16.7.95) את הידיעה המרה, לא יכולתי למצוא לעצמי מנוח. מוטה היה עדיין במחשבותי. כאשר גלגלתי ביני לביני על אישיותו המיוחדת של מוטה ואז הכתה בי הידיעה כרעם ביום בהיר ובשעה 08:45 התישבת וכתבתי את הקינה על מותו ללא עת של האיש אשר סייפא וספרא חברו בו. אני מבקש מכם לקבל את קינתי על מותו של האיש המיוחד הזה ואני מאחל לכם שלא תדעו יותר צער. על מוטה גור שמעתי כבר בשנות ה- 50. לא הכרתיו מקרוב אך חשתי כאילו אנו מכרים ותיקים. בשנת 1964 עברתי הסבת קצינים מחי"ר לשריון והתאמנתי כאיש מילואים בבסיס אשר בצאלים ואני זוכר שיחות שהיו לנו אז בקרב קצינים כאשר שמו של מוטה לא נעדר משיחות אלה. וכבר אז דברנו על כך שמוטה גור יהיה רמטכ"ל בצה"ל באחד מן הימים. לא אשכח שיחה זו למרות שחלפו למעלה מ- 30 שנה. איש נהדר היה, יהא זכרו ברוך. |
|
|הגות צבאית| |העמותה| |ביוגרפיה| |שונות| |פילוסופיה מדינית| |תפיסה ביטחונית| |מגע אישי| |ספרים| |צור קשר| | עמוד הבית | |