מגע אישי

מוטה גור --> מגע אישי --.>שער מוטה

שער מוטה

"פעמים רבות הרהרתי איזו זכות נדירה היתה לו, לאיש גבה הקומה ויפה התואר, שפיקד על הצנחנים בשעתם הגדולה", כותב אלי לנדאו, לשעבר הכתב הצבאי של מעריב, שהתלווה אל מוטה בקרב על ירושלים, ומציע לקרוא על שמו שער בעיר העתיקה.

שלוש מילים אמר מוטה גור אל מכשיר הקשר , כאשר נעצרנו ברחבה הלבנה, לרגלי המסגד עצום הממדים שניצב לעינינו, המסגד בעל כיפת הזהב. שלוש מילים היסטוריות: "הר הבית בידינו".

בבוקר הקיצי ההוא של יוני 67, הדהדו שלוש המילים באזניהם של הצנחנים הנלחמים בירושלים, הפעימו את ליבותיהם של החיילים בזירות הקרב בסיני, ריגשו את החיילים המסתערים אל נהר הירדן והדליקו להבה בליבותיהם של מיליוני יהודים ברחבי העולם. רק לעיתים רחוקות מזמנת ההיסטוריה זכות כבירה כזאת.

שלש המילים הכניסו את מוטה גור לפנתאון אנשי הנצח של העם היהודי. הקריאה הקצרה הגשימה חלום של דורות רבים.

פעמים רבות חזרו שלוש המילים על נימתן המיוחדת והתנגנו באזני. פעמים רבות הרהרתי איזו זכות נדירה היתה לו, לאיש גבה הקומה ויפה התואר, שפיקד על הצנחנים בשעתם הגדולה, והנהיג אותם אל ההישג ההיסטורי.

תחושה זו של כבוד למוטה גור ורגש עז של הכרת טובה לא נפגמו בגלל חילוקי הדעות שנפלו בינינו במרוצת השנים.

רבים יספרו על מוטה, ישחזרו זכרונות. לא אשכח לעולם את השעות הגדולות ההן, בירושלים, כאשר עשיתי במחיצתו. בלילה הראשון, בטרם יציאה אל גדרות העיר החצויה, לפני שמוטה הורה לחייליו לפרוץ את הגדרות, כבר ידע כמה חשובה ומיוחדת המשימה שהוטלה עליו. כשעלתה חטיבת הצנחנים לתגבר את החטיבה הירושלמית, שבראשה עמד אל"מ אליעזר אמיתי, נתכנסה קבוצת פיקוד בבית אוולינה דה רוטשילד, מתחת לבנייני האומה בירושלים. שם, במטה הזמני, היציע הפיקוד הבכיר של צהל, למוטה שישקול אפשרות לדחות את ההתקפה. מוטה השיב בנחישות:" אם נעצור עכשיו לא נכנס לירושלים לעולם. האו"ם לא ייתן לנו". ניסו לפתות אותו, כי למחרת יתוגבר הכח בשריון ובמטוסים. מוטה התעקש :" נתקוף הלילה!" לא רק שבטח בכוחם של הצנחנים, אלא הבין מוקדם מה שאחרים הבינו רק מאוחר יותר, כל שעה של השתהות מקרבת את הפסקת האש, שתיגזר על ידי המעצמות והאו"ם. מוכרחים לשחרר את ירושלים. עכשיו. לא רק לוחם אמיץ היה מוטה גור אלא גם בעל תפיסה והבנה מדינית.

כל הלילה ההוא, בערה המלחמה. כל הלילה ההוא זרמו במכשיר הקשר של מוטה שמותיהם של הנופלים. על פניו היה הכאב הגדול. השפתיים הכווצות בטאו נחישות ללא פשרה. לצנחנים הצעירים היתה ירושלים בבחינת עיר בלתי מוכרת. הם לא ידעו את מבואותיה ואת סמטאותיה. רק חלק מהמפקדים ידעו את גודל המשימה ואת קשייה. צנחנים צעירים הסתבכו במהלך הלחימה בסמטאות המפותלות. מוטה ידע כמה קשה תהיה הלחימה. גם חבריו המפקדים ידעו. רבים מהם נספו בשדות הקרב במלחמות הבאות. מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור, המרדפים. כך סגנו משה סטמפל, כך מג"ד הצנחנים יוסי יפה, וכך אריק רגב- קצין האג"ם של פיקוד המרכז ורבים אחרים זיכרונם לברכה.

כשהחל הקרב ההיסטורי נחת פגז של ארטילריה ירדנית על גג המפקדה המאולתרת שהקים מוטה ברחוב שמואל הנביא. הקשרים שהאנטנות שלהם נקרעו מרסיסי הפגז, קרעו ברך. מוטה המשיך לעמוד זקוף, לשאוב את הידיעות ממכשיר הקשר ולתת את פקודותיו בקול שקט. שברי אבן נתזו לכל עבר. אף שריד לא זע בפניו של מוטה.

למחרת, בשעות הצהרים המוקדמות, כאשר הגענו אל אזור מוזאון רוקפלר, שאצורים בו ממצאים של אלפי שנות היסטוריה, התגלה היבט אחר בעולמו של מוטה. "לא לפגוע" פקד. "אספו את שברי הזכוכית. אלה יהיו עדויות חשובות לימים יבואו". פתח המוזאון היה תחת אש נמרצת שנורתה מעבר לחומה. מוטה ביקש מחסנית. הוא ניפץ את המנעול בשער האחורי ואמר:" לא צריך לבצע מבצעי גבורה. צריך לשמור על חיי האנשים ועל שלומות המוזאון". הצנחנים נכנסו למוזאון מאחור, וקירותיו הפכו לחומת מגן ושימשו גם לכרחי ירי.

בבוקר הפריצה אל ירושלים המזרחית, בנתיב הבוער, נכנסו הצנחנים לשער האריות. מוטה ישב בזחל הראשון. "בן צור, סע!", פיקד על נהגו. הזחל נגח בשער הברזל ועשה היסטוריה. הזחל הראשון שחדר לתוך חומות העיר העתיקה.

שעה קלה לפני כן, צפה מוטה בעיר הריקה. מגדלי הכנסיות והמסגדים התנוססו וביניהם עמודי אש ועשן שסימנו את כווני הקרב. מוטה מצא את נקודת התצפית היפה מכלן ובחר גם לאמר זאת. שמענו את הפקודה לכוחות להכנס לעיר העתיקה. גם בהמולת הקרב, תאר בפני הצנחנים, העומדים להכנס אל החומות, את המעמד המיוחד הזה. הוא טיפס על החלק הקדמי של הזחלם. להיות ראשון, תמיד ראשון, להורות את הדרך אל שער האריות.

"הר הבית בידינו". מוטה לא אמר :"הר הבית בידי". שם, על הרחבה הלבנה האלוקית, בחר מוטה לא להיות ראשון, יחיד , לבד, אלא עם כלם. מוטה לא היה רק מפקד, הוא היה חבר. הוא היה שותף. הוא היה שליח. תחת שלוש המילים ההיסטוריות כינס את החוויה המשותפת, המאחדת, של הצנחנים שזכו והגיעו, של חבריהם שלא זכו ולא הגיעו ושל כל היהודים ברחבי העולם.

שערים רבים לה לירושלים : שער הפרחים, שער האריות, שער הרחמים. ראוי שהפשפש הקטן שדרכו נכנסו הצנחנים אל הכתל, שער שבפתחו עמד צנחן וצעק :" הכותל, אני רואה את הכותל"- יקרא שער מוטה.

זו היתה סמטה צרה, אלוקית, ממזרח לשכונת המוגרבים. מעליה היתה הצללית של מסגד צר, שעליו התנוסס דגל כחול לבן שזה מקרוב הונף. היה זה השער שהוביל אל הקיר הענק, בנוי אבני גזית גדולות, אפורות, שצמחי בר עלו בהן. שער תלוי במרומים. מנותן היום מרחבת הכותל. שער מוטה.

אלי לנדאו

|הגות צבאית|  |העמותה|  |ביוגרפיה| |שונות| |פילוסופיה מדינית| |תפיסה ביטחונית| |מגע אישי| |ספרים| |צור קשר| | עמוד הבית |