מגע אישי

מוטה גור --> מגע אישי --.>מוטה גור ומתיישבי יש"ע

מוטה גור ומתיישבי יש"ע

בחודש מרס 1993, שהיה אחד החודשים הקשים ביותר בתולדות מדינת ישראל בשנים האחרונות מבחינת הטרור הערבי, 15 ישראלים נרצחו באותו חודש, חלקם מתיישבי גוש קטיף שנדקרו למוות - שלח ראש מועצת חוף עזה, צבי הנדל, מכתב לסגן שר הביטחון, מוטה גור ז"ל, בזו הלשון : "מוטה היקר, זה עתה סיימתי כתיבת מכתבי תודה לשרים שעוזרים לי בימים קשים אלו. לגביך פשוט המילים קטנות מידי. הרשה לי להיות רגשן ולהסתפק במילים מועטות. אנחנו אוהבים אותך! אתה נהדר! כלנו מתפללים שתהיה בריא וחזק!! מכל הלב, צבי הנדל".

לא היו אלו מליצות שווא. מתיישבי יש"ע, ברובם, אהבו את מוטה בכל ליבם למרות המחלוקות הפוליטיות הקשות, והוא החזיר להם אהבה. באחד הדיונים בכנסת קרא לא אחר מאשר רון נחמן, איש הליכוד ויושב ראש המועצה המקומית אריאל, לעברו של מוטה גור:"...אדוני סגן שר הבטחון. אתה יודע שאנחנו אוהבים אותך ואתה יודע שאנחנו מכבדים אותך ואתה יודע שאתה האיש הכי טוב מטעמו של ראש הממשלה, לנהל את כל המגעים האלה. הויכוח הוא לא אתך. אני דורש מעל הבמה הזו שראש הממשלה יבוא לבקר אותנו..."

הידידות הזו נבעה מחברות אישית עם כמה מראשי המתיישבים עוד מימי חטיבת הצנחנים, כמו ישראל הראל, חנן פורת, הרב יואל בן נון ואורי אליצור, אבל יותר מכך, משום שבניגוד לרוב האישים במערכת הממשלתית, מוטה גור ז"ל האמין באמת ובתמים שחילוקי הדעות הפוליטיים אינם משנים את העובדה, שמדובר באנשים שהתיישבו במקומם על פי החלטה חוקית של ממשלת ישראל, ושהממשלה מחויבת להתייחס אליהם במידה שווה כמו לגבי כל אזרח אחר במדינה.

הקיטוב הגובר בין הממשלה למתיישבים, הפחיד אותו באמת. "אני מבין מאד לליבם של המתיישבים ביש"ע" - אמר לי באחת השיחות הארוכות בינינו -" אני עד כדי כך מבין לליבם, שגם ויכוחים לא עוזרים לי בזה. אין לי ספק, שככל שהבעיה יותר חריפה יש חשיבות יותר גדולה להדברות בין הממשלה והמתיישבים. הצרה היא, שבויכוחים פוליטיים עולים מידי פעם ניואנסים מאד קיצוניים עם שמות גנאי וקריאות כאלו ואחרות - ואני לא נכנס לשאלה מי אמר ראשון, אני מתאר את המצב כמות שהוא - שלשני הצדדים לא פשוט להתגבר עליהם. וזה רע מאוד. זה מפחיד אותי שמצד אחד בקרב פוליטיקאים החושבים אחרת מן המתנחלים, נוצרת "סטיגמה" לא נכונה של המתנחלים, ובקרב המתנחלים נוצרה עוינות כלפי ראש הממשלה ודרכו, עד כדי שימוש במונחים מאד קיצוניים.

להתגבר על זה ולהגיע לשיחות שקטות זה מסובך מאד".

ובשיחה אחרת אמר לי :" החבר'ה מודאגים, הם מוטרדים מפני העתיד. אני לא צריך הרבה להתפלסף בשביל לנסח את העמדה שלהם. החבר'ה פוחדים שהעתיד שלהם לא בטוח. שהכיוון הזה עלול להוביל למדינה פלסטינית ושהם לא ימצאו את מקומם בה. אני חושב שבזה מתנסחת עיקר הבעיה".

גם את ההפגנות נגדו - כמו ההפגנות הקשות שנערכו מולו, בעת שביקר באלקנה- קיבל בהבנה, ולא היסס לחלוק עם אותם מפגינים נגדו את כאבו על שבאחת ההפגנות בתל אביב, קראו לעברו מפגינים "אתה זבל".

שומעיו חשו צביטה בלב כשסיפר זאת.

מוטה ליווה את ההתיישבות בשומרון מראשיתה, כאשר בהיותו רמטכ"ל נעשו מבצעי ההתנחלות של גוש אמונים. פעם אחת, בשיחה בביתי, רמז כי בסתר ליבו תמך במבצעיהם- הגם שכרמטכ"ל אסור היה לו לחשוף זאת- כיוון שהם השתלבו בתפיסת ה"פשרה הפונקציונאלית" של משה דיין ז"ל, שהיתה מקובלת גם עליו. ראשי גוש אמונים זכרו תמיד, כי התנגדותו העיקשת לפינויים בכח מסבסטיה, הביאה ל"פשרת קדום" המפורסמת, שפרצה את ההתיישבות בכל איזור השומרון.

הקשר עם המתיישבים קיבל אחרי הסכם אוסלו גושפנקא רשמית, כאשר רבין מינה את מוטה כ"אחראי מטעם ראש הממשלה על ריכוז הנושאים הכלכליים והחברתיים הקשורים להתיישבות היהודית ביש"ע" - זה היה תוארו הרשמי.

מיד אחרי הסכם אוסלו, ערך מוטה גור באחד ממוצעי השבת, ביוזמתו, ביקור פרטי בעפרה, כדי לעמוד מקרוב על הלך הרוחות של המתיישבים. בבית חברו הטוב, ישראל הראל, נפגש עם כמה מראשיהם. "בכל פעם שיש לכם איזושהי בעיה, תרימו אלי טלפון ונברר את הבעיות" הציע, הצעה שמעולם לא יכלו לסרב לה.

"היתה הבנה, שהפגישות איתי לא ימנעו מהם להפגין נגד ההסכמים. הסכמנו שהפגישות האלה לא מחייבות כל צד לקבל את עמדתו של הצד השני ולכן אני לא מתערב בשיקולים הפוליטיים שלהם, כל זמן שזה לגיטימי. ביקשתי מהם שישיחו את הדאגות שיש להם בלב. לדעתי זה חשוב, כי רק עכשיו מתחיל המו"מ על הנקודות הקטנות, שהן בסופו של דבר תקבענה את אופי חיי היומיום" - סיפר לי אחרי אותה פגישה.

בתחילת השבוע, בהלוויה, בין כל האלפים, נפרדו ממוטה ז"ל גם ראשי מועצת יש"ע כואבים ומודאגים.

חגי הוברמן. הצופה. 20.7.95

|הגות צבאית|  |העמותה|  |ביוגרפיה| |שונות| |פילוסופיה מדינית| |תפיסה ביטחונית| |מגע אישי| |ספרים| |צור קשר| | עמוד הבית |