מבצע אנטבה

תהליך קבלת ההחלטה - תכנון המבצע

ביום ראשון, 27 ביוני 1976, בשעה 12:35, נחטף מטוס "איירבוס" של חברת "אייר פרנס", בטיסתו השבועית הרגילה מס, 139 מישראל לפאריס דרך אתונה. במטוס נמצאו 246 נוסעים, מהם 56 שעלו על המטוס באתונה ובהם המחבלים החוטפים, וכן 190 נוסעים שהגיעו בטיסה מישראל, מהם 105 ישראלים, גברים נשים וילדים, וכן אורחים ותיירים אשר חזרו לבתיהם לאחר ביקור בישראל - יהודים ולא יהודים, נתינים מארצות שונות. 
בשעה 12:45 הודיעו המחבלים על חטיפת המטוס ומאותה שעה נקרא המטוס "חיפה". בשעה 13:00 הודיע קול ישראל על חטיפת המטוס למקום בלתי ידוע, ובמקביל הגיעה הידיעה על החטיפה למערכות התעופה והמודיעין בישראל. בשעה 13:30 הפסיק ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, את דיון הממשלה, בו נכחתי, והודיע בנימה שקטה אך דרמטית על אבדן המטוס, ועל כך שבתוכו נמצאים ישראלים ויהודים רבים. טרם ידוע מה קרה עם המטוס, האם נחטף, ואם כן על ידי מי ולאן מועדות פניו. 


...ההפתעה הקפיצה את קהילת המודיעין בצה"ל וזו חידדה את חושיה, והפעילה מידית את מכלול מחושיה ושלוחותיה, ובמדורים השונים במטכ"ל ובזרועות החלה חשיבה עצמאית ויוזמת על מבצעים אפשריים בהתאם לתנועת המטוס החטוף. בכך החל אחד השבועות המזהירים בתולדות צה"ל על כל כוחותיו ודרגיו, ביוזמה, בחשיבה, באחריות, בחזון ובנכונות להקרבה. 
אחרי השעה 14:00 הגיע אל שולחן הממשלה מידע נוסף, אם כי עדיין לא מסכם. בשדר אשר נקלט מן המטוס החטוף אל נמל התעופה של בנגזי בלוב, נתבע מגדל הפיקוח להכין כמות דלק אשר תספיק לטיסה נוספת של ארבע שעות לפחות. 
על בסיס מידע זה, אותו העביר ראש הממשלה באופן מידי לממשלה כולה, ניתן היה להבין כי בנגזי תשמש תחנת ביניים בלבד ומשעה זו יהיה עלינו לעקוב אחר הטיסה ולנסות ולאתר מהר ככל הניתן את יעדה הסופי. 
מרגע זה אי אפשר היה למנוע מהשרים דיון בהשלכות של החטיפה - ולו גם בהכללה פשטנית - במיוחד לאחר הידיעה הנוספת, המאשרת שהמטוס אמנם נחת בבנגזי בשעה 14:59 - והשעה עכשיו בישראל 15:15. ממשלה זו כבר התנסתה רבות, לצערה, בחטיפות בני ערובה על ידי מחבלים, ומדיניותה הברורה יושמה הלכה למעשה: לא נכנעים לחוטפים ומפעילים במלואן את זרועות הביטחון, ובמיוחד את צה"ל, לשחרור החטופים, גם תוך סיכונים רבים - לחטופים ומוצאיהם. 
האמנם אפשר יהיה ליישם מדיניות זו במדינה אחרת - 4,000 ק"מ מהבית - גם הפעם, ולשחרר את החטופים בפעולה צבאית?

...לקראת השעה 17:00 קיבלנו במטכ"ל את החלטות צוות השרים, אשר הוקם על ידי ראש הממשלה בראשותו, לטיפול שוטף בהתפתחויות החטיפה. עיקר הדגש בסיכום הושם על המאמצים המדיניים כלפי ממשלת צרפת וגופים בין-לאומיים הקשורים בטיסה. בתחום הביטחוני הנחה ראש הממשלה את מערכת הביטחון להערך לקראת אפשרות של נחיתת המטוס החטוף בישראל.
בשעה זו כבר נמצאו בקרבת שדה-התעופה הבין לאומי בן-גוריון, מזה זמן רב, הכוחות המיועדים לפעולה מסוג זה ובראשם המפקדה של תא"ל מימון מרצועת עזה, אשר זה יעודה בנוסף לתפקידה השגרתי, ולשם כך אורגנה ותורגלה במיוחד. 

...הצבא כולו רחש, לחש וניחש. בעוצבות הגדולות, ללא מודיעין צבאי למבצע, עסקו הלוחמים בנושא חטיפת המטוס כאזרחים לכל דבר, ותמהו בינם לבין עצמם, כיצד יכול צה"ל לפעול, אם בכלל. 
...בטייסת ה"הרקולסים" פעלו מתוך "רפלקס מותנה": אם קרה משהו כל כך רחוק מהבית, ואם יחליט מישהו לעשות משהו, מי יעשה זאת אם לא ה"הרקולסים"? וכך התיישבו מפקד הטייסת, סא"ל שני וסגנו, רס"ן דביר, ודנו עם חבריהם בטייסת על הנתונים הטכניים שיהפכו את שנמצא "מעבר להרי החושך" לעובדות מספריות של טווח בקילומטרים, כמות דלק, כמה מטוסים מוכנים, מי מהצוותים מסוגל לעשות זאת, איזה מזג אויר שורר באיזור זה בתקופה זו של השנה. ואמנם, מבעד לערפל הירוק-שחור של אפריקה הגדולה התבהרה תמונה שהפכה להיות - מבחינה אווירית - לא רק מעניינת אלא גם מעשית. הסתבר לטייסים שהעניין "לא כל כך נורא". עד מהרה נשלף מהמדף הספר הבין לאומי על נמלי התעופה - "ג'פרסון" - והתחילו ללמוד אודות שדה התעופה באנטבה. אורך המסלולים ומסלולי ההסעה, גובה השדה מעל פני הים, פני השטח שמסביב לשדה - גבעות ומכשולים, איזה עזרי ניווט פועלים בשדה, ומהם והנהלים המקובלים בו לקראת נחיתה. , שני ודביר כבר נחתו באנטבה עשרות פעמים - הן עם מטוסי תובלה ענקיים "סטרטוקרוזר" הן עם "הרקולסים" - אך במסלול הישן בלבד, טרם סלילתו של המסלול החדש - ולכן צריך היה ללמוד כמעט מההתחלה את כל מה שדרוש בנתונים הטכניים לקראת דיון כלשהו באפשרויות המבצעיות. 
קצין חי"ר וצנחנים ראשי, תא"ל דן שומרון, היה בסיני בתרגיל של אוגדת שריון, שבו נבחנו תורות לחימה משולבות של שריון וחי"ר וכן של שריון וטילים נגד טנקים. במפקדה במרכז הארץ נמצאו שני עוזריו הראשיים - קצין האג"ם וקצין המודיעין - ושניהם מיהרו למטכ"ל, כדרכם בכל מקרה כוננות, לחשוב ביחד על מה מדובר. כשנחת המטוס החטוף בבנגזי הם ידעו שמבצע חילוץ באיזור זה יהיה קשה ביותר. 
ביחידות המיוחדות היה המצב מסובך יותר: חלקן היה עסוק בפעילות מבצעית בסיני ורק חלק מהן נשאר במרכז הארץ בכוננות. כל זמן שדובר על נחיתת המטוס בארץ - היה די בכוח זה לפעולה, והא אמנם נערך לכך. אך מרגע שנחת המטוס החטוף באנטבה, היתה הדילמה הארגונית - מבצעית ממשית ומעיקה. 

.... הידיעות לגבי התנהגותו של אידי אמין, שליט אוגנדה היו מעורפלות: נמסר על נוכחות של חיילים אוגנדיים רבים - כמה מאות - בסביבת החטופים, אך לא ידענו אם הם שומרים עליהם או משתפים פעולה עם המחבלים. מכל מקום ברור היה שכל פעולה צבאית תחייב התנגשות ישירה עם חיילים אלה, ומכך עלול להתפתח עימות ישראלי-אוגנדי ואולי אף ישראל נגד כל הארצות האפריקניות הריבוניות. 
הרדיו הבריטי הודיע שהחטופים הועברו מהמטוס החטוף אל הטרמינל אך על זאת אי-אפשר היה לסמוך, ולא ברור היה אם החטופים נמצאים במטוס או בטרמינל או בשניהם והאם הם ממוקשים וממולכדים. לעומת זאת, סביר היה להניח שגורל אחד פוקד את כל החטופים, ולכן פעולה צבאית עלולה לפגוע באזרחים ובנתינים של ארצות רבות - שאת רשותן למבצע כזה לא קיבלנו, ומבחינתן, כמו גם מבחינתנו, האחריות על הנוסעים החטופים מוטלת על ממשלת צרפת ועליה בלבד. לחיזוק האחריות הצרפתית באה הודעה ממלכתית מרדיו קמפלה, המאשימה את הצרפתים על מדיניותם במזרח-התיכון ובאפריקה. 

… רחל, אשר הצטרפה אלינו ללשכה פחות מחודש קודם לכן: האם שר הביטחון יודע היכן אנחנו? רחל חייגה ללשכת השר ובו ברגע צלצל הטלפון השני: המזכיר הצבאי של שר הביטחון ביקש שנעלה מיד לירושלים לדיון ממשלה מיוחד. הערכתי מיד שחלה התפתחות בעניין החטופים וייתכן ונידרש לפעולה צבאית. 
ואכן, בשעה 14:00 פורסמו תנאי המחבלים לשחרור החטופים, לאחר ששעה אחת קודם לכן פורסם שוב ברדיו הבריטי שהמחבלים איימו לפוצץ את הטרמינל אם יתקרבו אליו חיילים אוגנדיים. כמו כן הודיע הרדיו הבריטי כי אידי אמין בלוויית השגריר הצרפתי ושליח צרפתי מיוחד עזבו את שדה התעופה לאחר שעות רבות של ניסיון לשחרר את החטופים. המחבלים קבעו מועד לסיום האולטימטום - 1 ביולי, בשעה 14:00. 
את המפה של אנטבה כבר זכרתי בעל פה. ביומיים האחרונים עיינו בה רבות ולמדנו את תוואי הקרקע העיקריים ואת אופיים. אלא, שהנסתר היה רב מהידוע: היכן בדיוק החטופים; מהם סדרי השמירה; ומהו שיתוף הפעולה בין המחבלים וצבא אוגנדה; האם הנהלים בשדה התעופה אחרי החטיפה וההיערכות האוגנדית להגנת השדה נשארו כפי שהיו או השתנו והתחזקו?
לא היה לי ספק, אף לרגע אחד, שאנו מסוגלים להגיע לאנטבה. לרשותנו מטוסי "בואינג" ו"הרקולס" ואיתם אפשר להגיע רחוק. בשכנות לאוגנדה יש שתי מדינות שבשעת חירום ניתן להסתייע בהן - אפילו ללא תאום מראש - אתיופיה וקניה. 
נסיוננו במבצעים מיוחדים היה גדול - גם בבצוע וגם בתכנון ובאימון לקראתם. בהיותי מ"פ בצנחנים, בשנת 1954, כבר תרגלנו צניחות על שדה תעופה ונחיתות שקטות, ללא אורות, בתוך שדה תעופה. פעמים רבות צנחנו לים, וידעתי שאפשרות מבצעית כזו קיימת באגם ויקטוריה - סמוך לאנטבה. משך כל השנים פשטנו בתרגילים על שדות תעופה בצניחה, בנחיתה ישירה ומהים. 
גלגלתי בראשי במהירות אפשרויות שונות, וכשהגענו לצומת גבעת שמואל הוריתי לדני, הנהג, לסור אל תוך תחנת דלק. ביקשתי מסא"ל חגי, ראש הלשכה, להתקשר עם ראש אג"ם במטכ"ל, האלוף אדם (קותי), ולהורות לו להכין לאותו ערב כוח מיוחד מיחידה ללוחמה בטרור, להטסה לאוגנדה, לצורך השתלטות על הטרמינל בו נמצאו החטופים. ביקשתי מקותי לבדוק עם ר' המוסד את אפשרויות ההטסה וההגעה למקום. בעוד חגי עסוק בשיחת הטלפון ירדתי אני אל המסעדה וקניתי לכולם גלידה קסטה "לצינון האוויר והאווירה".
לאחר שהועברה ההוראה המשכנו בנסיעה מהירה לירושלים. דני, הנהג, הרכיב על הגג את הפנס המשטרתי הכחול ו"טס". במכונית שררה שתיקה, כאשר הוספתי לגלגל בראשי תכניות שונות ומגוונות. חגי הספיק ללחוש לרחל: "הוא (הרמטכ"ל) יצא לגמרי מדעתו: על איזה פעולה צבאית הוא מדבר?" במטכ"ל זזו העניינים לאט. קותי עצמו נמצא בתרגיל ואמור היה לחזור רק בערב. כששמע יאנוש את ההודעה ממני, לדבריו, לקה בהלם. מה עוד שהוא התרשם מחגי שעליו לשמור זאת בסודיות מוחלטת - רק הוא וקותי!

...ראש הממשלה ידע היטב על מה הוא מדבר. מאז הבחרו לראש הממשלה עברו עלינו שבע תקריות מיקוח עם נפגעים רבים, ואיש לא שכח את השתיים שקדמו להן: בקריית שמונה - 18 הרוגים ; ובמעלות 27 - אבות, אימהות זקנים וילדים. בחלק מהאירועים הנוראיים הללו נכחו ראש הממשלה ושר הביטחון, שניהם או אחד מהם, סמוך למקום האירוע עצמו, וברובם נטלו חלק ישיר ופעיל בקבלת ההחלטות, וכמובן גם באחריות הנובעת מכך. קרבתם הבלתי אמצעית אל האירוע אפשרה להם לעמוד מקרבו על התנהגות המחבלים ועל הסיכונים הטמונים בכל דרך פעולה שתיבחר, יתרה מזו, המערכת הממלכתית כולה עמדה לשרות המבצע, החל ממשרד החוץ, דרך כל זרועות הביטחון ועד לצה"ל במלוא כוחו. 
מאומה מכל זה לא יעמוד לרשותנו אם נפעל באנטבה - פרט לאמונה בלוחם הישראלי אשר ללא ספק יעשה את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר - אך האם זה מספיק?
כי הרי לא היה, וגם לא יכול להיות, מבצע אשר אין בו הפתעות וסטיות - גם כאשר מדובר בטובי המבצעים - וכאלה עמדו לרשותנו בכל האירועים קודמים. נכונותם של המחבלים להתאבד העמידו את כולנו בפני קושי מיוחד במינו - והניסיונות הקודמים היו ברורים באכזריותם.
על רקע זה ניתן להבין את שאלתו הבוטה של ראש הממשלה, יצחק רבין, שהופנתה אלי ואל האלוף (מי"ל) חופי: "ראשית כל אני רוצה לשאול את ראש המוסד ואת הרמטכ"ל, האם פעולה צבאית באנטבה לשחרור החטופים היא בכלל אפשרית! האם יש סיכוי להתערבות בכוח ולו גם סיכוי קלוש לשחרורם?" ראש המוסד, יצחק חופי, ענה ישירות: "לא חשבתי על כך ואינני יכול לתת תשובה."
ראש הממשלה פנה אלי ואתו נסובו אלי פניהם של כל השרים. התבוננתי במיוחד בשר הביטחון, כי טרם הספקנו להחליף דעות ולא ידעתי אם הוראתי לר' אג"ם להכין מבצע כבר לערב זה, הגיעה אליו בצינורות הדיווח, ואחר כך הסבתי את המבט אל עבר ראש הממשלה. אותי השאלה לא הפתיעה. הכרתי את ראש הממשלה שנים רבות בצבא וידעתי כיצד הוא חושב ופועל. אצלו אסור אף פעם לפגר - אפילו לא בצעד אחד. השבתי: "אם הממשלה תחליט, אנחנו מסוגלים עוד הערב לטוס ולשחרר את החטופים. כבר נתתי הוראות להכין את הכוחות לכך."
פניו של ראש הממשלה הסמיקו. אולם, היה זה שר הביטחון, שמעון פרס, שקרא בהפתעה: "רגע, רגע אחד, עוד לא דיברנו על כך." השר ישראל גלילי מיהר וקרא אלי בשאלה: "האם אתה רוצה מלחמה נגד אוגנדה?" "לא אני קובע אם תהיה מלחמה או לא" - עניתי - "על זאת תחליט הממשלה. אולם," הוספתי בטון של ריכוך האווירה, "דבר אחד אני יכול להבטיח - שאם נילחם נגד אוגנדה - אנחנו ננצח."
שר המשפטים חיים צדוק, הסתכל בי בעניים אוהדות - ונדמה היה לי שהוא שמח שלא הופתעתי מהטון ומהתוכן של השאלה. חגי, הרל"ש, יצא לרגע החוצה ואמר לרחל: "הרמטכ"ל ממש נפל על הראש. כולם מסתכלים עליו כאילו יצא מדעתו."
ראש הממשלה הפסיק את ההערות וביקש שנשוחח על הפרטים המבצעיים בפורום אחר. אך שאל אותי בכל זאת:" על איזו תכנית אתה מדבר?"
"תכנית שעליה כבר חשבתי" - עניתי - "כאשר זומנתי לדיון באופן פתאומי ידעתי שאשאל שאלה כזו ובאופן כזה, ולכן התכוננתי אליה."
* כאשר כל הפורום מקשיב בדריכות, הצגתי בחטף רעיונות , ---- חסר קטע? ----עם החטופים עד לשחרורם." בתום דברי נפתח דיון קצר שבו נותחו הסיכונים והסיכויים בפעולה מדינית או צבאית וסוכם כי בשלב הזה המאמץ הדיפלומטי ימשיך להיות כיוון הפעולה העיקרי, ואילו זרועות הביטחון יכינו תכניות מבצעיות על פי התפתחות המצב. 
לאור זאת ביקשתי מראש לשכתי, חגי, בשעה 18:45, שיטלפן שוב אל ר' אג"ם, יבטל את ההנחיה למבצע לאותו לילה, אך יזמן אלי אותו ואת אנשיו לדיון מבצעי לשעה שבע בערב. עד אז, ועל רקע ההנחיה שלי מהצהריים, עליו להמשיך ולפרט את הרעיונות והמחשבות המבצעיות; ללמוד את שדה התעופה אנטבה ולבדוק מהי הדרך הנכונה לטיפול במחבלים כשהם באולם ולא במטוס. מעברו השני של הטלפון ענה ינוש, עוזר ראש אג"ם. קותי עצמו נמצא בתרגיל ועמד להיכנס כל רגע.

...פתחתי בדיון. 
דיווחתי לקצינים על הדיון בממשלה ולפי הבעת הפנים יכולתי להבין שהם מסכימים להחלטה להעדיף בינתיים לפעול בעיקר בכיוון להסדר הבעיה בדרגים מדיניים ובדרכים דיפלומטיות, אלא אם תימצא תכנית מבצעית קבילה. 
הסברתי את הרעיון המבצעי שהצגתי בממשלה: להגיע עם כוח קטן לאנטבה, להרוג את המחבלים, להישאר עם החטופים ולשמור עליהם עד לשחרורם. הספקנות היתה כמעט כללית, פרט להתייחסות של מפקד חיל האוויר, אשר בא לדיון מוכן, יחסית, לאחר דיון מוקדם עם הקצינים המקצועיים של החיל. כבר בשעה 19:30 הזעיק מפקד חיל האוויר את סא"ל עידו, ראש ענף מבצעים משולבים, שהיה תורן ב"בור" חיל האוויר, "להכין לי חומר על הענין ההוא". עידו הזעיק מיד את רס"ן גלעד, האחראי על התכנון המקצועי למטוסי התובלה, וראש לכל איתרו מהם המטוסים הישימים למשימה הצפויה. כחודש וחצי קודם לכו ערכו עידו וגלעד סיור מקיף בטייסת ה"הרקולסים", והעובדות העיקריות ששמעו מפי מפקד הטייסת, סא"ל שני, היו עדיין חקוקות בזיכרונם: יש ארבעה מטוסים וצוותים שהם נבחרת - זאת אומרת, שיכולים לעשות הכל - כולל נחיתה בליל ירח על מסלול לא מואר". עבור עידו וגלעד היתה זו בשורה חשובה, מעין "פתיחת תחום חדש". נוסף לזה היו צוותים שאיתם יחד ניתן להרכיב כוח לתובלת סער. כמו כן, הוצגו בפניהם הגרפים של מטוסי התדלוק אשר הגיעו רק בעת האחרונה. לכן, כאשר הגיע האלוף פלד לתא השליטה שלו ב"בור" הוצגו בפניו, במשך עשר דקות, הנתונים העיקריים: יש מטוסי תדלוק, היכולים להגיע לאנטבה וחזרה, ויש כמה מטוסים נוספים המסוגלים להגיע עד אנטבה וזהו. 

ראשית, הדגיש האלוף פלד, "צריך לדעת שאנחנו יכולים להגיע לאנטבה וזה לא חלום. יש מטוסים ויש טייסים והדבר אפשרי. שנית, "אם אתם שואלים אותי", הוסיף בני בנימה האופיינית לו, "כל המגעים המדיניים יסתיימו בכלום ולבסוף נצטרך להגיע לשם, או לשחרר מחבלים העצורים אצלנו - ולכך אני מתנגד. אני נגד כניעה מחבלים." 
התמונה המודיעינית על החטופים היתה עדיין לוטה בערפל ולדעת ר' אמ"ן אין מודיעין שיסייע למבצע כלשהו. "אם נשווה את המידע שיש לנו כרגע לגבי מקום החטופים והשמירה עליהם אל מבצעים דומים בארץ" - אמר אהוד - "הרי ממש אין לנו כלום: איננו בטוחים אם הם במטס או בטרמינל או בשניהם, והיכן בדיוק; איננו יודעים אם הוכנו חומרי נפץ להשמדת המטוס והבניין על החטופים, ואיננו בטוחים בעמדת נשיא אוגדנה, אידי אמין, והפקודות שהוא נתן ליחידות שלו בשדה התעופה; על המסלול החדש והפעיל של שדה התעופה החדש לא יודעים כמעט כלום; וכן על נוהלי הפעולה בין החלק החדש של השדה והחלק הישן, שאותו מכירים ישראלים רבים שפעלו שם - עובדי סולל-בונה שבנו אותו, וקציני צה"ל שסייעו לצבא אוגנדה". 
"זו הסיבה לרעיון המבצעי שלי" - הבהרתי -"שכן, יחידה קטנה יחסית שתגיע אל היעד, תוכל לאסוף את המודיעין המבצעי על ידי תצפית מקומית. צריך לזכור" - הוספתי - "שהאולטימטום של המחבלים מסתיים ביום חמישי אחר הצהרים, ומשמעותו היא, לילה אחד בלבד לבצוע - בלילה שבין רביעי לחמישי". 

..."אינני פוסל שום רעיון" - עניתי - " אולם, אני הייתי מעדיף פעולה בלעדית שלנו, בעיקר מבחינת סודיות המבצע ובטחון כוחותינו. אינני רוצה לסמוך על שמירת סודיות של מדינות וגורמים אחרים".
"למה לא נחשוב דווקא ההיפך" - תקף שוב מפקד חיל האוויר - " ובמקום מבצע התגנבות או הונאה נרד עליהם עם כוח גדול מאוד; נכבוש את כל שדה התעופה ונשחרר את החטופים"!
"הצרה בחזית כזו" - עניתי - "שאם יש נ"מ עלולים המטוסים שלנו ליפול ולהתרסק עם מאות לוחמים שבתוכם וזה לא סימפאטי. אולם, נניח שנגיע לשם בשלום, נצטרך להילחם נגד יחידות אוגנדיות נוספות - וזה מיותר. ואם נניח שנתגבר גם עליהם, וזה סביר, הרי עד שיגיעו אנשינו אל החטופים - לא יישאר מהם כבר שריד ופליט. אבל" - הוספתי - " אינני מתנגד שתבדקו את הרעיון הזה ונראה מה משמעותו המדויקת". 
"מכל מקום", המשכתי - " קשה להאמין שנספיק להכין זאת למחר-מחרתיים ולכן הבה נחזור לסדרת הרעיונות הקטנים שאותם ניתן להכין באופן מידי".

המיקום הגיאוגרפי של שדה התעופה ששכן על מעין בליטה יבשתית אל תוך אגם ויקטוריה העלה, באופן טבעי, כמה אפשרויות יסוד: לבוא עם סירה מקניה, לנחות בקרב הדשה ולהתקרב אליו בהסתר; ;לצנוח אל תוך האגם ולהתקדם בסירות גומי אל שדה התעופה; לצנוח ב"בוש" כמה קילומטרים מהשדה ולהתגנב אל הטרמינל והמטוס; לצנוח או לנחות ישר בשדה התעופה עם מטוס או שניים מבלי ששלטונות השדה יבחינו בכך ולהתגנב אל החטופים ברכב או ברגל.
"בנתוח כל האפשרויות הללו" - סיכמתי - "יש שני צווארי בקבוק אשר מחייבים לימוד וידיעה טרם החלטה: האחד, הגנת שדה התעופה - המצאות כלי נשק נגד מטוסים עלולה לסכן מבצע צניחה ונחיתה בשדה התעופה ובקרבתו; האחר, הגנת המטוס והטרמינל עם החטופים - אם הכוח המשחרר לא יגיע אל החטופים מהר ובהפתעה, עלולים המחבלים להרוג רבים מהחטופים. התנסנו בדברים אלה במעלות, בבית-שאן, בנהריה, בכפר יובל, בסבוי, וידענו שכל השתהות מסכנת חייהם של אנשים רבים.

ראש המשלה הרגיש שמבצע צבאי יהיה אפשרי רק אם נגיע למצב שבו כל שאר החטפים ישוחררו ורק הישראלים ישארו. 
הסכמתי עם דבריו וכן עם קביעתו שאם יוחזרו הישראלים למטוס הממולכד לא תצליח פעולת שחרור - חד משמעית!

...שני הצוותים ניזונו מכל פרור של מידע שהגיע מאמ"ן, ושניהם נתקלו באותן הבעיות, שעיקרן קשור לתדלוק המטוסים, ובעיקר בדרכים להגיע מהר ככל האפשר אל החטופים, לפני שהמחבלים יפגעו בהם. ברור היה לכולם שיהיה צורך בשימוש בכלי-רכב המקובלים בשדה התעופה באוגנדה, כדי לא לעורר נגדם את חשדות השומרים האוגנדים והמחבלים. כמו כן הלך והתגבש הצורך הבלתי מעורער בנחיתה בקניה - בהסכמתה או בהסכמתה בדיעבד. הטקטיקה של הפריצה אל הטרמינל היתה משותפת לכל - הסתערות דרך כל הפתחים אל כל האולמות והחדרים. 
בטייסת ה"הרקולסים" וביחידה להצנחה החלו בניסויים להעמסת כלי-רכב ופריקתם המהירה וכן בתכנון של העמסה מרבית במינימום מטוסים. 
לראש אג"ם התברר יותר ויותר, כי למרות היסוסיו בקשר להסתערות ישירה, והעדפתו הקודמת למבצע משותף עם הצרפתים, הולכת וגדלה הסבירות המבצעית של נחיתה ישירה בשדה התעופה עם כוח גדול. מפקד חיל האוויר, שהאמין מלכתחילה, כי בסופו של דבר תישאר ישראל לבד ותצטרך לנקוט פעולה רבתי, אישר לקציני המטה שלו לשתף פעולה בכל אחת מהתכניות, אם כי לא נרתע להביע מידי פעם את דעתו ש"המדינה טרם החליטה אם היא מוכנה לסכן כמה מאות אנשים למען מטרה כזו". התסכול הגדול ביותר שרר בקרב אנשי המודיעין - אשר לא יכלו להעמיד לרשת המתכננים המבצעיים את הפרטים המינימליים הדרושים למבצע כה מסוכן. קצין המודיעין של מקחצ"ר, אמנון, הרגיש שמעולם הוא לא עמד לצאת למבצע - והוא השתתף במבצעים רבים - עם מודיעין כה בלתי מספיק. והוא צדק! כי רעיון מבצעי ללא מודיעין הוא אפשרי; לעומת זאת, תכנית מבצעית ללא מודיעין אינה תכנית אלא הימור. אי לכך, עבודת התכנון נמשכה במטות וביחידות על פי הנתונים ועל פי הציפיות אשר השתנו כל כמה שעות. 

... המסקנה שלנו כי בידי הממשלות יש כנראה ידיעות המבטיחות את שלום נתיניהן, וכי בקרוב נעמוד לבד * * מול הבעיה, התחזקה. אמת עצובה זו אושרה על ידי כתב ה- BBC מניירובי שהודיע כי החזית העמית נענתה לבקשת עמים לשחרר את החטופים שאינם ישראלים או יהודים. לפיכך, סיכם הכתב, ישחררו באותו יום כמאה חטופים נוספים ומועד האולטימטום יוארך.

עכשיו ברור היה שהממשלות האחרות מתחמקות מהפרשה. כל אחת מהן נראתה מרוצה שנתיניה שוחררו, ובכך פסק הלחץ הפנימי שהופעל עליהן בארצותיהן. חזרה ונשנתה לנגד עינינו, בשנת 1976, התמונה משנות השואה - לא רק המחבלים והגרמנים עושים "סלקציה" אלא שממשלות העולם העומדות מנגד ורוחצות כפיהן בצביעות מוסרית ופוליטית מלאכותית ומדומה. שוב הפך הגורם היהודי להיות מניע מרכזי בשיקולים על סבירות המבצע הצבאי וחשיבותו. כיהודים חשנו אחריות כלפי היהודים באשר הם וראינו עצמנו צה"ל, כצבא העם כולו, על כל תפוצותיו. היינו אחראים על השותפות הלאומית היהודית ההדדית, והוטל עלינו להוכיח, הלכה למעשה, שעם הקמת מדינת ישראל וצה"ל לא ישפך עוד דם יהודי לשווא וללא מאבק. מה עוד שהסכנה לחיי החטופים גדלה באופי מוחשי, ולאחר שישוחררו החטופים נתיני הארצות האחרות, הנחנו שהמחבלים יראו עצמם חופשיים יותר לפעול באכזריות וללא רחמים. 

.... בעקבות זאת התפתח שוב דיון בסיכויים המבצעיים עד שחזר שר החוץ אלון ודיווח ש"זה בסדר, דיברו עם פריס וזה אצל שר החוץ הצרפתי". לבסוף קיבלתי את רשות הדיבור - אם כי קצת מאוחר - ופניתי אל ראש הממשלה: "איני רוצה להרגיז - ייתכן שאם זה כבר אצל שר החוץ הצרפתי זה כבר מאוחר, אבל הבוקר ציינתי בהערכת המצב שני גורמים: האחד - שאידי אמין משולב עכשיו טוטאלית במערכה הזו והמשמעות היא, לפי דעתי, הוא לא יכול להרשות לפוצץ אצלו עכשיו את המטוס". 
ראש הממשלה: "או שכן או שלא".
הרמטכ"ל: לא את האנשים, כי זה כבר מחוץ לקטגוריות שעל פיהן הוא מדבר ומתנהג. עובדה זו מאפשרת לנו לשחק עם הזמן. במקרה הנוכחי, כמו בכל מאבק, מתרכז העימות לכמה דקות קריטיות, ולדעתי עשינו את הרגע מוקדם מדי. השעה הגורלית, אם בכלל, תהיה בשעה 14:00. וצריך היה למתוח אותם כפי שאנחנו בעצמנו מתוחים. נכון שהאחריות על האנשים היא שלנו ואני מדבר מתוך אחריות זו. על כן, להערכתי, צריך היה לעכב את ההודעה שלנו על נכונותנו לשחרור מחבלים עד לרגע האחרון. ואנו עדיין, לפי דעתי, רחוקים ממנו".
ראש הממשלה: "איני בטוח שהם אינם יכולים להוציא להורג אנשים שם. איני אומר שהאפשרות שציינת אינה קיימת, אך מה היה קורה אם היו הורגים עוד שלושה אנשים, ואז היית מוסר את ההודעה - ואז היה זה בזיון".
הרמטכ"ל: "הבאתי בחשבון שיכולים גם לפגוע בחטופים, ואינני בטוח שעמדה כזו מצדנו הייתה בזיון בהתחשב במאבק הלאומי הכולל שלנו".
בו ברגע הודיע שר החוץ אלון שההודעה של הממשלה על הסכמתה למשא ומתן תתפרסם בעוד שלוש דקות.
תם הדיון.

.... החשש שלי מדליפת מידע היה גדול יותר מהחשש שהלוחמים לא יעמדו במשימותיהם.

.... מכאן עברנו לנתוח מפורט של כל שלב במבצע: נחיתה, ערפילים, קשר בין המטוסים, דיבור באנגלית ולא בעברית, ביקור ולדהיים, פעולת הכוחות על הקרקע. לסיכום אמרתי: "טוב - אנחנו צריכים לצאת מתוך הנחה שאם מבצעים - עושים זאת מחר בלילה - מוצאי שבת. תדלוק יבוצע בעיקר בקניה - בדרך חזרה מהמבצע. נוריד צוות מוקדם לקניה לבדוק סידורים, ואולי אפילו יצאו לשם מחר בבוקר לסימון, חילוץ וכ'ו. אינני מקבל ההצעה להגדיל כוח זה עקב החשש שהוא יעורר תשומת לב ויפגע בסודיות. אני חוזר ומדגיש החיוניות במידע על מיקום מדויק של חטופים. את מידת הסיכון לחטופים קשה לדעת וזה יישקל בממשלה.
* קודמים שלנו. 
...הנקודה העיקרית, שעליה לא יהיה לנו מודיעין, היא מידת הסיכון לחטופים מחומרי הנפץ. חשוב לדעת מהם סדרי השמירה במדויק, כי אחרת עלולים החב'רה לחפש את השומרים, לעשות התקפה ולא לפגוע בהם, ולהתרוצץ אחריהם תוך כדי ביצוע בין החטופים. יכול להיות שיהיה חושך בבית הנתיבות. בניגוד למבצעים כאלה בארץ, אנו עלולים להגיע למצב שעל היעד העיקרי, על היעד עצמו איננו יודעים בעצם מה יש שם - כמה שומרים, עם איזה נשק והיכן הם ממוקמים. בתחום זה, אני רוצה שיהיה ברור, הסיכון הוא מעל ומעבר לכל מה שלקחנו על עצמנו במבצעים קודמים שלנו. וביעד יש 110 בני אדם. 

.... על השאלה האם להציג את האופציה הצבאית לממשלה היום, יום שישי, אני מגיב בשלילה טוטאלית, כי "עם ההצגה ירד סיכוי הביצוע ב - 50%". שר החוץ הביע תמיכה לא מסויגת במבצע הצבאי: "מול פעולה פוליטית מוצלחת של שחרור העצורים ומול הפעולה הצבאית - אם כל הסיכונים אך הרבה סיכויים - עדיפה פעולה צבאית ואין להשוות בין אלה!" אלון המליץ להמשיך בפעולה הפוליטית אך במקביל לפעול חזק בצה"ל ובמוסד למימוש המבצע. 

בעת הדיון על זימון הממשלה לאישור המבצע קם ראש הממשלה: "קודם כל אני רוצה לומר שלי עוד אין וודאות לגבי המבצע. מה פירוש הדבר? א) יש כרגע 98 ישראלים היושבים בבית הנתיבות באנטבה. אף פעם לא היה לנו מספר כזה. ב) המידע היום על מה שיש שם הוא מהמוגבלים ביותר שידענו, כאשר היינו צריכים להחליט על מבצע צבאי. ג) בנוסף לסיכון שלהם, יש סיכון מבצעים, כי איני יודע את פריסת הכוחות שם. זה יהיה המבצע עם הסיכון המירבי שאני מכיר שאנו קיבלנו על עצמנו לבצעו"? 

.... אחרי שדן שומרון הציג את התוכנית בכללותה, כולל המשימות לכוחות, נדרשו המפקדים לפרט עד לפרטי פרטים את פעילויותיהם בכל שניה של הטיסה, הנחיתה, ההסתערות, פינוי החטופים וההמראה הביתה.

.... הציווי העליון בשלב הזה היה סודיות מוחלטת של הכוונה ושל ההתכוננות. אי לכך, תנועת הכוחות אל שטח הכינוס נעשתה בלילה וללא שיירות, ואל סודות התכנון הוכנסו רק המפקדים ואנשי המקצוע ההכרחיים. שותפי הסוד נמצאו בהסגר כמעט מלא, והוטל איסור מוחלט על נסיעות הביתה ושיחות עם גורמים אחרים - אפילו בתוך הצבא עצמו. קצין התחזוקה של מקצח"ר, סא"ל רמי דותן, ואנשיו הקימו במשך הלילה גם מאהל לקליטת הכוחות; הם ריכזו לתוכו את כל כלי-הרכב והנשק שתוכננו להטסה והכינו את התשתית לדגם של שדה התעופה והטרמינל באנטבה, לקראת האימון על מודל. 
הרופא של מקצח"ר, סרן אפרים סנה, שהיה בקשר הדוק וישיר עם קצין רפואה ראשי, תא"ל דני מיכאלי, ועם קצין הרפואה של חיל האוויר, רס"ן ד"ר פקטור - החלו להקים את הצוות הרפואי האדיר שנדרש עבור המבצע: בית-חולים מוטס ומונחת, לאנטבה או לניירובי, וכן צוות רפואי מתוגבר עם הכוח הפושט, לשם טיפול בנפגעים חיילים או חטופים, בעת המבצע ובטיסה וחזרה. 
לקצין הקשר של מקצח"ר, סא"ל בר-צבי, היו בעיות בעלות גון שונה לחלוטין. הפתרונות להם נדרש היו: לאפשר קשר לכיוון העורף של החפ"ק המוטס עם המטכ"ל ועם הבור בחיל האוויר, וכלפי הלוחמים; לאפשר קשר בין המטוסים ובין הכוחות הפועלים, שיתגבר על רעש המטוסים הן בשלב התדלוק, אם כך יוחלט, הן בשלב העמסת החטופים וקיפול כל הכוחות לקראת ההמראה הביתה. הקשר בין המטוסים תוכנן וסוכם בחיל האוויר ללא קשיים מיוחדים. אולם, שאלת התדלוק חייבה אילתורים, ואל"ם כידון, ראש התחזוקה, גייס לשם כך את מיטב האנשים ומיטב הציוד - במקביל לעיסוקים הרבים האחרים של הכנת ה"הרקולסים" לנחיתה וה"בואינגים" לחפ"ק האווירי ולבית-החולים המוטס. 
בשעה 08:00 נערכה, בפיקודו של דן שומרון, קבוצת פקודות מפורטת ומסודרת לכל המפקדים וקציני המטה, כך שמרגע זה ועד לביצוע עצמו - אם יהיה - ידעו כולם עם מי ועל מה חובה עליהם לתאם את פעולתם. 
עד לצהריים עסקו המפקדים וקציני המטה בפירוט תכניותיהם ובתיאום הבין-זרועי והבין-חילי. בשעה 12:00 הוצגו תכניותיהם המפורטות בפני דן שומרון וקיבלו את אישורו. במקביל לכל אלה התאמנו כבר היחידות בפריצה למבנים וטיהורם וכן בעליה וירידה מהירה מהמטוסים - עם ובלי כלי-רכב. 
גם כאן נפלה עיקר המעמסה על היחידה של יוני - שכן, הם עמדו בפני המשימה העיקרית: להגיע מהר, מבלי להתגלות ובהפתעה מוחלטת אל החטופים ולשחררם ללא פגע. יוני וקציניו המשיכו את דיוניהם מאמש ולא השאירו פינה נסתרת הנוצרת הפתעות. וכך הם הגיעו לרעיון ה"מרצדס" ולמשתיקי הקול, ולפעולה במקביל ולתיאום מלא בין החוליות יוני לא חסך כל הזדמנות לחזור ולהדגיש בפני הלוחמים עד כמה חשובה ערנותם ויוזמתם, להתגבר במהירות על כל תקלה והפתעה, והעיקר - להגיע מהר אל החטופים ולהרוג את המחבלים לפני שיספיקו הם לפגוע בחטופים. 

....בשעות המאוחרות של אחר הצהריים-קיבלנו את הידיעה, שמבחינתי היתה החשובה ביותר עבור המבצע: ממקורות שונים התברר, באופן חד-משמעי, שאין הגנה נ"מ בשדה התעופה של אנטבה על שני חלקיו - הישן והחדש. הובטחו לנו תצלומים לאישור המידע ולאימותו, אך הללו יוכלו להגיע רק למחרת היום. החלטתי להתייחס לידיעה כמהימנה ולבסס עליה את הטקטיקה של הנחיתה על המסלול. 

...החלק השני במידע היה לא פחות חשב: מתחקיר נוסף של החטופים המשוחררים התברר, באופן חד-משמעי, שהחטופים היהודים נמצאים באולם הראשי של הטרמינל והמטוס החטוף ניצב ריק מול הטרמינל, וכנראה ממולכד עם מטעני חומר נפץ. 
מהצטברות המידע עד עתה יכולנו לגבש תמונה כמעט וודאית של שגרת חייהם של החטופים ושל המחבלים בטרמינל: היכן הם ישנים, היכן השירותים ומאיין מגיעים אליהם, באיזה חדרים שוהים המחבלים, ומהי שגרת השמירה, אופי המחבלים ודרך התנהגותם עם החטופים, מקומם של החיילים האוגנדיים בבניין ובסביבתו ושגרת השמירה שלהם. למדנו שוב שאין שם 500 - 1000 חיילים, כפי שידענו קודם לכן, אלא כמה עשרות בלבד. 
בעקבות הידיעות האלה סיכמתי לעצמי להמליץ סופית על המבצע. סוף סוף יש מודיעין, ולכן יש גם תכנית בעלת סיכוי מוחלט להצלחה - פרט להתערבות כוח עליון. כשאמרתי זאת לראש אג"ם, בחדר המדרגות, הוא הביט היטב בעיני ושאל: "אתה בטוח"? וכשבישרתי על החלטתי למפקד חיל האוויר הוא הגיב: "אבל בתנאי שלא דלפו ידיעות אל האויב". על כך הגבתי: "בלי שום תנאים עכשיו - בני - איש אינו יכול להבטיח כלום, בשלב זה הולכים בודאות על המבצע".
כל רסיסי המידע הועברו מיד אל במפקדה של דן שומרון, ועובדו על ידי קציני המטה לסיכום מודיעין עבור התכנית המבצעית. 
ראש אג"ם ומפקד חיל האוויר תאמו ביניהם את מערכת השליטה והפיקוד, אישרתי אותה בקוויה הכלליים: "אני אפקד על המבצע מהלשכה , בסמוך לראש הממשלה ושר הביטחון, ואילו שניהם יטוסו במטוס פיקוד משותף שממנו הם ישלטו ישירות במטוסים ובכוחות הקרקע. 
מטוס שני אשר יטוס בקרבתם, יכיל מערכת רפואית מתוחכמת, הניתנת לפריסה מהירה בשדה. עקב חובת הסודיות הרכיב תא"ל מיכאלי צוות על טהרת הסגל הסדיר במפקדה שלו, בצנחנים ובחיל האוויר - בסך הכל 24 רופאים ו- 30 חובשים: לכוחות המסתערים יצורפו שבעה רופאים, ובמטוס הפינוי - חמישה רופאים נוספים וארבעה חובשים. קבענו שבמידת הצורך ינחת המוס, ללא הודעה מוקדמת, בניירובי שבקניה, ובשדה התעופה שם יוקם בית חולים שדה לטיפול בנפגעים מבין החטופים ומבין החיילים. 
מפקד חיל האוויר קבע שמפקד השדה למטוסים ופעולותיהם - אל"מ עמי - יהיה חלק מהמטה של דן שומרון בשטח. 

...בשעה 17:30 הגעתי לחדר תדריכים בטייסת ומצאתי פני טייסים מוכרות לי משנים רבות. הוקל לי להיווכח שהמטוסים יוטסו על-ידי טייסים כה ותיקים ומנוסי מבצעים. כובד גופם, משקלם ואיטיות תנועותיהם יצרו מסביבם אווירת רגיעה והם נסכו ביטחון על פיקודיהם ומפקדיהם כאחד. על פי חיוכיהם הקלים הבינותי שהם בטוחים ביכולתם להשלים את המבצע הקשה בלי בעיות מיוחדות. לשאלותיי הסקרניות והספקניות השיבו בשאננות. מבלי להעלות על הדעת שלא הייתי שותף סוד בחלק מהמבצעים שבוצעו על ידי חיל האוויר בעבר, הם תיארו לי טיסות אימונים ממושכות, ניווטים מדויקים בתנאי מזג אוויר קשים ובסביבה עוינת - שעל רקעם הטיסה לאנטבה הייתה עבורם לא כל כך דמיונית, כפי שניראה הדבר ממבט ראשון.
אחרי כוס קפה עלינו לתא הטייסים והתמקמנו כך שלא נפריע לצוות אך נוכל לעקוב מקרוב אחרי השיחות ביניהם ופעולותיהם. הסברתי להם שברצוני ללמוד את כל הפעולות שהם עושים תוך הטיסה, ובעיקר בשלבים שלפני הנחיתה ואחריה. הטיס, ס"אל שני, טייס המשנה סרן איינשטיין והנווט הראשי, סרן עובדיה, הסבירו לי על המפות, המכ"מים והמכשירים את פירוט פעולותיהם, והבהירו לי את פשר המילים, המונחים והמושגים שבהם ישתמשו תוך בצוע הפעולות. התאמנו לעצמנו אוזניות ויצאנו אל המסלול. מיד אחרי ההמראה נכנסנו למשטר ניווט מבצעי, אשר הסתייע במכשירים אשר במטוס בלבד. מפקד הטייסת עדכן אותי שאין זו טיסה ראשונה, והם כבר ביצעו טיסת ניסיון דומה בשעות אחר-הצהריים, "מה שבטוח בטוח". ...כשהתקרבנו למרחב אופירה הצגתי לצוות נתונים שחייבו שינויים בנתיב ועקבתי אחר תגובותיהם ותיאום פעולותיהם. לבסוף הגענו לשלב הנחיתה ועקבתי אחריהם בשקט וללא הפרעה. 

...הישר מהטיסה הגענו אל שדה התעופה, ששימש מודל לכוח היבשתי בפיקודו של דן שומרון, והתחלנו מיד בחזרה הכללית של הפעלה היבשתית. המטוסים נעו אחד אחרי השני על פי סדר הנחיתה, וכוחות המשנה יצאו מהם, ברגל וברכב, ונעו במהירות אל עבר משימותיהם. הצטרפתי אל היחידה של יוני ועקבתי מקרוב אחרי פעולת חוליות המשנה בתוך המבנה ומחוצה לו. כמעט ולא היה מה להעיר - הלוחמים פעלו יפה ועל פי התכנית. בתום התרגיל התכנסנו מתחת לסככת שדה שהוקמה לצורך תדריכים. אישרתי את התכנית בכללותה אך עמדתי על כך שחלק מהכוח של יוני יפעל מיד כלפי גג הטרמינל, לחפות על חוליות הפריצה ולמנוע ירי וזריקת רימונים על הרחבה שלפני הטרמינל. 
...פניתי אל הקצינים הבכירים שמסביבי ושאלתי האם לדעתם התכנית ניתנת לביצוע ברמת סיכוי העולה על הסיכון. התשובה האחידה היתה חיובית וכך חשתי גם אני.
...סיפרתי לשר הביטחון על התרגילים המוצלחים והודעתי לו שאישרתי לכוחות להתחיל לנוע מבסיסיהם אל בסיס ההטענה האווירי, עוד בלילה, מטעמי סודיות. השר אישר את הצעדים הללו וסיכמנו להיפגש לדיון מסודר בשעה שמונה בבוקר במשרד. מיד אחרי דיון זה, שיהיה בוודאי קצר, נרד להציג את התכנית לראש הממשלה ואחר כך לממשלה כולה. 

...בשבת בבוקר עברנו מחדש על נתוני המודיעין ועל ההכנות למבצע. הכוחות כבר רוכזו רובם בשדה התעופה והכינו את הציוד. דווח לי שעל פי הערתי מאמש הוחלט להוריד את הכיסוי מכלי-הרכב ונקבע כוח שיחפה, מיד עם תחילת הפריצה לטרמינל, אל עבר הגג ומגדל הפיקוח. 

...ברור היה שאין הגנת נ"מ על המסלול ויש קשר בין המסלול הישן והחדש. המשמעות היא שהנחיתה מובטחת, וכן הנסיעה המהירה מהמטוסים אל הטרמינל שבו נמצאו החטופים - ושני אלה היו הגורמים העיקריים להצלחת המבצע. כן למדנו כי המסלול החדש פעיל גם ביום וגם בלילה כולל מכשיר הניווט וההכוונה, ועל קיומה של תאורת לילה כמעט מלאה. התברר כי ברחבת החניה הגדולה למטוסים יש ברזי תדלוק כפי שהערכנו ובשילוב אמצעים מיוחדים יוכלו בעלי המקצוע של חיל האוויר לתדלק את ה"הרקולסים" בעת ההמתנה לפינוי החטופים - אם כך נחליט.

מלשכת שר הביטחון נערכה שיחת טלפון נוספת עם אידי אמין, לחזק את התחושה שהמשא ומתן מתקדם, ובשעה 11:00 נפגשנו בלשכת ראש הממשלה עם ר' המוסד, לנתח את הידיעות האחרונות. את הפגישה פתחתי בפרישת המפה של המבצע ואמרתי לראש הממשלה: " אני מציג בפניך את המבצע שאני עומדים לבצע הלילה. כל הכוחות כבר נמצאים בנקודת היציאה מוכנים לטיסה. 
...בשעה 11:15 החל בלשכת ראש הממשלה בתל-אביב הדיון על התכנית עם צוות השרים המצומצם - ראש הממשלה, שר החוץ ושר הביטחון. לאחר סיכום לוח הזמנים לזימון שרי הממשלה, הזכיר שר הביטחון ואפשר יהיה להחזיר את הכוחות גם משארם א-שייח'. 
כאשר קיבלתי את רשות הדיבור ציינתי כי "השאלה העקרונית היא האם הולכים למבצע ואז נתחיל לגלגל זאת, כי בשעה 11:30 החלו ר' אג"ם ודן שומרון בתדריך האחרון, ובשעה 13:20 ימריאו המטוסים לאופירה". ראש הממשלה הזכיר שהוא זימן את השרים לשעה 13:00. 
הרמטכ"ל: "אתמול אמרת שאתה משאיר את הבכורה למשא ומתן".
רבין: "נכון - אבל אני מחויב היום על ידי החלטת הממשלה"?
הרמטכ"ל: "אני מבין. לפני שנתחיל לגלגל אני רוצה שנדע מה חושבים, ונדע מה רמת הסיכונים שצריך לקחת. המבצע מאורגן ומסודר עם סיכויים טובים מאוד לביצוע.
הרמטכ"ל נותן בשלב זה תאור מפורט של המבצע המתוכנן
ראש הממשלה: העיר ש"מדאיג אותי יותר מה גודל הכוח (של המחבלים) שם וכמה הרוגים יהיו בין בני הערובה". בהמשך להערה זו ניתחתי את נקודות החולשה: "אין לנו מודיעין עד הרגע האחרון, והדבר המטריד אותי ביותר - האם יזיזו את החטופים עד שנגיע לשם. ההנחה שלי היא שהם יישארו במקום! נקודה שניה - יכול להיות מזג אוויר קשה. לעיתים יש סערות על אגם ויקטוריה ועלולה להתעורר בעיה בנחיתה - אם כי מדובר על מסלול מואר. אם מזג האוויר לא יהיה טוב והמסלול לא מואר - זה יהיה מסובך יותר. אנו יודעים שאמורות להיות בשדה באנטבה לפחות שתי נחיתות אחרות, בשעה 21:00 ובשעה 02:30 - לכן ייתכן שהמסלול יישאר מואר. בעיה שלישית היא החשש מירי המחבלים על החטופים". בנקודה זו פרטתי לצוות השרים את המיקום של המחבלים והאוגנדים בין החטופים - על פי המידע שהיה בידינו - והוספתי ש"היחידה האוגנדית הוקמה על ידי מוקי בצר אשר משתתף בפשיטה ויעמוד בראש הכוח הפורץ לטרמינל. המחבלים שומרים על הפתחים ועל החיבור אל חדרי המנוחה שלהם. חיילים אוגנדיים נמצאים בעיקר בקומה העליונה, לפעמים על הגג וכן בעמדות קרקעיות במרחק חמישים מטר מהפתחים. אנו מביאים בחשבון שנים- עשר מחבלים וכששים אוגנדים, אולי קצת יותר. לאורך המסלול אין פעילות צבאית ואין עמדות נ"מ. צריך להניח שבמחנה הצבאי יש יותר חיילים. אם למרות כל מה שאנו אומרים יתעוררו במקום אנשים נוספים ויתחילו לירות - יהיו לנו נפגעים ואת זאת צריך להביא בחשבון, אלא אם באמת בחצות הלילה תהיה שלווה טוטאלית, ולפי הידיעות זה לא כך, כלומר, הם פחות ערניים אבל הם שם! עלינו להניח שתהיה במקום לחימה ואז יהיו נפגעים. לפי ההערכה של החברה שלנו האוגנדיים אינם אויב של ממש". 
רבין: "שמונה עשר מחבלים וביניהם גרמני - זו קבוצה שונה"!
ר' אמ"ן: "הגרמני אינו משתמש בנשק ומרגיש לא נוח עם נשק. הוא שייך לארגון הנלחם למטרות פוליטיות".
רביו: " בעיית הנחיתה פחות חמורה. לעומת זאת, ההשתלטות, והפינוי - בזה אני רואה את החלק הקשה ביותר - אם אמנם זו האינפורמציה היום, ואני מבין שהרמטכ"ל אומר שזה המודיעין הטוב ביותר שיש לנו".
הרמטכ"ל: "והוא טוב! הוא בסדר"! 
רבין: "לעומת מבצעים מסוג זה, כאשר הייתה לנו אפשרות למידע כמעט מדויק - כאן זה לא יהיה לנו. אם תשאל אותי מה במבצע הזה הדבר היותר פרובלמטי, שיקבע אצלי את ההחלטה, זה הדבר הזה ולא אחר. גם אני, לפי הנתונים הייתי מוכן ליטול סיכונים...קניה לא תפקיר אותנו היום, לדעתי. לכן, בקומפלקס הפינוי והנחיתה והתדלוק בקניה, אני פחות מודאג. לעומת זה, עם החטופים - יכול להיות שמחר יהיה נתון אחר של סכנה לחיי האנשים ושל היוקרה של מדינת ישראל!?"
כתוצאה מחשש זה עבר ראש הממשלה לנתח מה נוכל לפעול כאן, אנחנו, נגד ערביי השטחים.
בתום דבריו חזרתי לנושא אנטבה: "לפי התיאור על התנהגותם של המחבלים עם החטופים בטרמינל - זה בטוח לגמרי"!
רבין: "הבעיה היום אינה גורל האנשים - כי אין סכנה לחייהם לפי הידוע לנו. לכן" - ובהמשך דבריו ניתח ראש הממשלה את הסיכונים והיתרונות בפעולה, והעלה אפשרויות של דחיית המבצע.
מפקד חיל האוויר: "כל ניסיון לדחות עתה כרוך בסכנה של הדלפת הידיעה על המבצע, וזה יכול לחסל אותנו לחלוטין"!
רבין: "בורר שיש סכנה בדחייה. השאלה שלי את עצמי היא מהי הערכת המחיר בהרוגים בין בני הערובה ולא בין אנשי צה"ל - אם כי זה כואב שיש נפגעים בין החיילים שלנו - אבל צה"ל בנוי בשביל להילחם". 
כאן פנה אלי ראש הממשלה וביקשני לפרט מחדש את הפריצה וההשתלטות על המבנה. עברנו ביחד שניה אחרי שניה ומטר אחרי מטר על פרטי הפרטים הטקטיים, הטכניים והאנושים. לבסוף, חזרתי להערכה: "צריך להיות ברור, חד משמעית, שיש סיכון! אם תשאל כמה עלולים להיפגע ומה בדיוק הסיכון, איני יכול לומר. במעלות היו נפגעים ובנהריה היו נפגעים וכך גם בבית שאן. גם בקריית שמונה וגם בבית שאן התפוצצו המחבלים עם חמר הנפץ וכך גם במלון "סבוי". לכן, יכולים להיות מקרים כאלה, אבל איני יודע: זה ענין של מזל - לפעמים הוא רע מאוד לפעמים הוא מצוין. במשטרת חאן יונס פרצנו ופוצצנו ולא היה אף הרוג אחד, ובמשטרת קלקיליה היו רבים. באנטבה יפעלו אותם לוחמים שפעלו במקומות רבים אחרים!"
רבין: "במעלות היו שלושה-ארבעה מחבלים ואילו באנטבה לפחות עשרה מחבלים ועוד חיילים אוגנדיים, שגם הם יכולים לירות בבני הערובה. 
הרמטכ"ל: "נכון".
רבין: "בסך הכל היה מחבל פצוע אחד שירה בילדים, כאן יהיו יותר".
ר' אמ"ן: "לעומת זאת, רמת הכוננות שונה לחלוטין. אנו תופסים אותם בלילה, כאשר אינם מחכים לכלום".
הרמטכ"ל: "נשאלתי שאלה ועלי לתת תשובה ברורה, לא הייתי מציע לא להביא בחשבון את כל השיקולים. הדבר תלוי בהתנהגות האנושית של שני הצדדים וזאת צריך לדעת! אם יתחיל קרב פנים, בתוך החדרים האלה, הצדדיים, הוא יהיה מסובך יותר, מכיוון שהכניסה אליהם אינה פשוטה. מה קרה לעוזי יאירי במלון "סבוי"? הוא נכנס לחדר ואז ירו עליו מבפנים והוא נפגע".
רבין: "מעניינים אותי פחות הלוחמים - ברור לי שיהיו ביניהם נפגעים. הבעיה היא בני הערובה. אני יוצא מתוך הנחה שאין מלכוד".
בשלב זה התפתח דיון ושר הביטחון החל ללחוץ: "קודם כל, אילו הייתי מחליט לא לסכן חיי אזרחים - זו הייתה תפנית בכל המדיניות שלנו. שנית, זו פעם ראשונה שמדינה, אוגנדה, משתפת פעולה עם המחבלים - יותר מאלד'יר. אם ניכנע זה יתפשט ביבשת אפריקה כמו אש. עד עתה, כאשר קרה משהו הודענו למדינות אמריקה ואירופה לא להיכנע. את זאת אנו עלולים להפסיד עתה. שלישית, מדינה לוחמת על זקיפות קומה. לאחר כניעה תראה ישראל כפי שתראה. עלי להבהיר שלא יהיה מקום לספק, שאם תחליט הממשלה על משא ומתן - אני אהיה עם הממשלה. אך אחרי זה ישראל תראה טיפ-טיפה סמרטוטית. כושר ההרתעה שלה ועמידתה במערך הבין-לאומי ייפגעו פגיעה שלא הייתה כמותה".
רבין: "צריך לזכור עוד דבר - שאי הצלחה כאן זו פגיעה לא רק במדינה אלא בצה"ל, ובל תהיה לנו טעות בעניין זה". 
פרס הרחיב את הדיבור בסוגיית הסיכון לאזרחים ואמר: "אינני רוצה לשקר לפחות לעצמי. זו אחת הפעולות הנועזות ביותר של ישראל וכמו בכל פעולה נועזת יש בה בהחלט אלמנטים של סיכון, שאיני מקל בו ראש. מצד שני - אם היא תצליח - זה משנה את הרגשת תושבי הארץ". כאן חזר שר הביטחון והדגיש את הצד היהודי-גרמני בפרשה, והזכיר שגם במעלות היה סיכון אדיר שכולם יעופו באוויר. "זה הרגע להחליט, אם נדחה זה עלול להתגלות". ואז הוא הזכיר שהצרפתים מניחים שאפשר יהיה להאריך את מועד האולטימטום מעבר ליום ראשון, ומסכם: "בין הצלחה כמעט ודאית של שמונים ישראלים או סיכון העתיד של התעופה ועתיד ישראל, ובין סיכון חיי אנשים חפים מפשע להצלת המדינה - לדעתי אין מנוס כאן. כך נהגנו כל השנים וזה מה שעשה את ישראל מה שהיא"!
רבין: "מתי צריך לתת למטוסים את ההוראה לצאת"?
מפקד חיל האוויר: "בשעה 13:00" - והמשיך לפרט את לוח הזמנים ואת הפעולות בטיסה ובתדלוק האחרון באופירה. 
רבין: "איך אתה מאשר להם סופית לצאת"?
מפקד חיל האוויר הסביר את סידורי הקשר בין מטה חיל האוויר, לוד ואופירה, והוסיף את אמונתו בהצלחת המבצע בזכות המרחק וההפתעה.
הדיון התגלגל לניתוח עמדת קניה וההכרח לתדלק בה - אם כי טרם הכנסנו אותם בסוד העניין, וראש הממשלה ושר הביטחון חזרו והדגישו את חשיבות הסודיות ואי הגילוי המוקדם לקניה. לעומת זאת, העדיף ראש הממשלה "את הסיכון לתדלק בקניה על שהייה נוספת באנטבה - כקו מנחה". ההחלטה תישאר בידי מפקד המבצע. שר החוץ, יגאל אלון, חזר והביע תמיכה במבצע, אך הציע לשקול דחיית המבצע לחלק השני של הלילה, כי אז הערנות קטנה יותר. 
הרמטכ"ל: "הדבר אינו ניתן לדחייה. באשר להערות ראש המשלה - הסיכון הצבאי במבצע על הבית הנו די זהה לאלה שלקחנו על עצמנו בעבר. יש כאן מודיעין, ואילו האויבים אולי פחות ערניים ו"חמים". הסיכון המבצעי דומה למקומות אחרים - כולל האזרחים. אילו חשבתי שאין איזון - לא הייתי מציע את המבצע. גם במעלות הצליפות לא הרגו את המחבלים ולמרת זאת אם אני צריך לתת חוות דעת צבאית, כפי שנתתי בעבר למקרים כאלה - לפי דעתי, זה במסגרת הסיכונים שלקחנו בעבר ואני חושב שנוכל לקחת זאת על עצמנו גם במקרה זה. על כן - לפי הערכתי - השיקול כרגע אינו צבאי. מבחינה צבאית מדובר במבצע ולא בפנטזיה. זה מבצע שבהחלט אפשר לעשותו לקחת את הסיכון. אילו לא היו מספיק ידיעות ואם לא היה נוצר מצע מספיק בשל למבצע כזה, לא הייתי מציע זאת! הבעיות של כן או לא למבצע חורגות מהתחום הצבאי. מבחינתנו - כל הסיכונים שאנו מצביעים עליהם קיימים בהחלט, היו ויהיו קיימים בכל מבצע שנצטרך לבצע. על כן, לפי דעתי, השיקול הזה לא צריך להיות הדומיננטי. אבל, אם זהו כן השיקול הדומיננטי - אני חושב שצריך לבצע זאת"!
מפקד חיל האוויר הזכיר ש"צריך לתת לגלגלים לזוז באוויר".
ראש הממשלה: "כן" ושואל על נתיב הטיסה כולו.
מפקד חיל האוויר הציג את המסלול והדגיש שזו "טיסה חסרת מכשול, ואינני חושב שיהיו בה קשיים".
רבין: "אין סכנה של התנגשות עם מטוסים אחרים"?
מפקד חיל האוויר: "לא".
רבין: "הטלטלות עלולות לפגוע בכושר האנשים".
מפקד חיל האוויר: "הרופאים דואגים להם".
רבין: "בני - בהצלחה"!

....ראש הממשלה - הזמין את יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, יצחק נבון, ואת נציגי האופוזיציה לשעה 15:00. הוא התכוון לצאת מדיון הממשלה ולהסביר להם את המצב. בשעה 12:30 סיים דן שומרון תדריך אחרון למפקדי הכוחות ולטייסים. בתדריך סוכמו כל נושאי התיאום האופייניים למבצע המשולב. ר' אג"ם הדגיש מספר נקודות מבצעיות בקשר לתדלוק, לנפגעים ולארגון הפיקוד. במסדרת זו הוא קבע את מתן וילנאי כסגנו של דן שומרון. 

לקראת ההמראה הגיע לשדה מפקד חיל האוויר עם המידע המעודכן מדיון צוות השרים, ובשיחה עם דן שומרון תאמו ביניהם את תהליכי התדלוק ופינוי החטופים אל המטוסים. מפקד חיל האוויר העביר לדן שומרון את ההחלטה, לנחות עם החטופים המשוחררים חזרה בישראל בבסיס תעופה צבאי ולא ישירות בלוד, לצורך סידורי ביטחון והכנת החטופים לפגישה עם קרוביהם. 
תוך כדי שיחה זו הגיעו התצלומים המעודכנים ביותר, וכשהמטוס כבר ממתין לו בעמדת ההמראה והידיעות האחרונות בידיו, עלה עליו דן שומרון ויצא בעקבות המטוסים האחרים לאופירה.
ר' אג"ם ומפקד חיל האוויר המתינו בבסיס היציאה עד להחלטת הממשלה בדבר אישור המבצע.
בשעה 13:00 הצגנו את התכנית בפני ועדת השרים המצומצמת ובשעה 14:00 בפני הממשלה כולה.
את הישיבה פתח ראש הממשלה ובין השאר אמר: "עד היום לא הייתה כל אלטרנטיבה צבאית שאפשר היה לבצע. במושגים של לוח-הזמנים, כפי שהוצג בעבר, אני משוכנע שההחלטה אשר התקבלה ביום חמישי - לשחרור מחבלים עצורים, על מנת להציל את חיי החטופים - היתה נכונה. מאז קרו מספר דברים: הישראלים בודדו; הצרפתים מתחמקים ונוטים להעביר את הטיפול לאו"ם, ובידינו יש תכנית מבצעת מקיפה וכוללת".
בפעם החמישית באותו יום פירטתי, והפעם בפני הממשלה כולה, את כל התכנית המבצעית - כל שלב וכל כוח. 
...כל חברי הממשלה הרימו יד - המבצע אושר פה אחד. 

...לשעה 21:00 זימנתי ללשכתי את האלופים חברי המטה הכללי - מבלי לספר להם במה מדובר. כאשר התיישבו האלופים מסביב לשולחן פתחתי ואמרתי: "בשעה זו נמצאים ארבעה "הרקולסים" וכ- 200 לוחמים בדרך לאנטבה לשחרור החטופים. רציתי שתהיו איתנו בחוויה הגדולה". 
על פי הפנים הנדהמות ואנחות הרווחה וההשתוממות הבינותי עד כמה נשמר המבצע בסוד.
...פרטתי בפניהם את התכנית המבצעית והזמנתי אותם להישאר אתנו יחד עד לגמר הפעולה.